"כסראמיסט ואדריכל מיומן, תמיד הייתה לי התלהבות לצורות ולשינויים, למבנים ולחומרים שלהם. למחקרים - תצורות ומרחב
במקביל, אני מתמודד עם ערים, עם הנשמה שלהן ועם האווירה הרוחנית שלהן כבר הרבה זמן, כי רציתי לדעת למה בניינים מסוימים בי יכולים לעורר רגשות, כמו קסם ושמחה אבל גם אי נוחות או אפילו פחד. אני מתעניין במהות האדריכלות: מה זה שנוגע בנו בני האדם ומה הופך חללים, בניינים וערים מסוימים לייחודיים כל כך? אבל מעל לכל, מהי הנשמה? בחיפוש אחר הגדרת הנשמה בדת, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה הגעתי למסקנה שהנשמה מורכבת מרצון, נפש ורגש. זה הוביל אותי להבנה כי אדריכלות כשלעצמה (פלדה, בטון, לבנים, עץ, ...) אין נשמה, אבל מי בונה או בנה אותו. לאדריכל וללקוח יש נשמה וזה בא לידי ביטוי בבניינים. באותו אופן, לכל מבקר וצופה בבניין או בעיר יש נשמה ובהתאם הוא תופס את הבניין ואת החלל בדרכו שלו וזה אותו דבר בשבילי באמנות.
באמנות שלי, אני לוקח נושאים כגון: תנועה, מבנה, רמות ושכבות בטבע ובערים. במישורים אלה ובין שכבות אלה יש תנועה, בצורה של שינוי, עיוות והובלה. התנועה מספרת, מספקת, משתנה, נעה, מחייה, רוקדת. בין אם אני מודאג מרמות התנועה של עיר כמו ברלין או עם הנשמה של עיר כמו אמסטרדם, שניהם קשורים זה לזה בשבילי.

נשמתה של עיר מונחת "במישורים היסטוריים", הובלת עיר ב"מישורים פיזיים". בשבילי, תחבורה לא נכנסת למעמקי הנשמה, אבל היא מחייה ומספקת את כל הגוף של עיר. אם התנועה, בדומה לוורידים ולעורקים, לא עובדת, עיר יכולה למות בדיוק כמו גוף.

יש לי לב לערים, אנשים ואומות. כשמשהו מעורר בי השראה בעיר, באדם, באומה או באופיה, אני מתמודד איתה באופן אינטנסיבי ואז מראה את זה באמנות שלי".